הרבי מליובאוויטש

אם צד אחד הוא האשם, בוודאי צריך להיות קל לתקן את זה • לעומת זאת, אם צד זה הוא הצודק, גם צריך להיות קל להיות מבין ואציל נפש, על מנת להבטיח שהשכינה העליונה תשכון בבית • הרבי כותב

חישבו על הפסיכולוגיה של אנשים בגיל של הוריה, …שפתאום מגלים שהם חיו בטעות, ושהטעות היא מאוד חמורה ובסיסית • הרבי כותב

אני לא יודעת כמה נשים היו ממתינות לבעל עד 4 לפנות בוקר שיחזור הביתה מ”יחידות”, כדי שלא יישב ויאכל לבדו. אני יודעת שהרבנית נהגה כך כל לילה, היא תמיד נשארה ערה…

בנוגע לאזכור שלך לגבי יחסי רבי-חסיד: ואהבת לרעך כמוך, זה כולל יהודי שהאדם מעולם לא פגש אותו בחייו לפני כן, ואפילו לא היה לו קשר איתו • הרבי כותב

במשך שנים רבות התגורר מר ווק בוושינגטון ויחד עם פעילותו האישית הענפה במגוון תחומים להפצת יהדות, עזר כמיטב יכולתו להאדרת פעילותה של תנועת חב”ד העולמית • הפיסקה שבסוף המכתב הבא – המתייחסת להערה שכתב מר ווק בהקדמה לספרו “זה א-לי” – משקפת היטב את יחסו של הרבי אליו • הרבי כותב

כשמרחיבים את הצער מעבר לצורך הנשמה למעלה מרגישה עצב על כך. שביעות רצון אמיתית יהיה לה כשהילדים שנשארו מאחור הולכים בדרך התורה והמצוות מתוך שמחה

אנחנו יכולים רק לקוות ולהתפלל, ואכן, הננו בטוחים שמכיוון ש”התורה ניתנה לעשות שלום בעולם”, המאמצים הבלתי נלאים שלנו להפיץ שלום והרמוניה על ידי התורה, תורת חיים ותורת אמת, בסופו של דבר יניבו פירות במידה המלאה ביותר – “ודבר ה’ יקום לעד” • הרבי כותב

אם הם מאמינים שה’ ציווה על היהודים לשמור את השבת, בוודאי הם חייבים להכיר בכך שה’ גם סיפק את היכולת לבצע את זה. אפילו בן אדם רגיל לא היה נותן למישהו משימה שהוא יודע שהיא לא מעשית ובלתי אפשרית לביצוע • הרבי כותב

ברוב המקרים, פשרות מערערות את היסודות המבניים של קיומו של האדם, למרות שהאדם שעושה את הפשרות עשוי שלא ללכת מעבר לפשרה בהחלטה הנחושה הראשונה. בפועל, ויתור אחד מוביל לויתור אחר • הרבי כותב