מגילת י"ט בכסלו

פרק א'

ויהי בימי ניקולאי, אשר במדינת רוסיה הצארית.בימים ההם כשבת הקיסר ניקולאי על כיסא מלכותו אשר בפטרבורג הבירה, עשה בירור מצב הביטחון, ונמצא כי טורקיה השכנה אוייבת לקיסר ויצא דבר מלכותו מלפניו:

האיש אשר יימצא דואג לטובת טורקיה אחת דתו להמית. ויבואו המתנגדים (תלמידי הגר"א) ויאמרו לקיסר, כי ישנו אחד בין החסידים, אשר מילאו ליבו להמריד נגד הקיסר, והוא זה אשר שולח כספים למדינת טורקיה האוייבת, במסוה של "קופת צדקה לרבי מאיר בעל הנס".

ויאמרו המתנגדים לפני המלך: לא רק זה אשר עשה, אלא גם הוציא ספר תניא, ובו כתב שאומות העולם הםג' קליפות הטמאות לגמרי שאין בהם טוב כלל, והלא גם המלך ירום הודו נכלל בין אומות העולם, ובוודאי מתכוון גם אליו .

אם על המלך טוב, יצא דבר מלכות לפניו-לאסור אותו מיד!

פרק ב'

ונשמע פתגם הקיסר, לאסור מיד את ר' שניאור זלמן, וליתנו במאסר בפטרבורג הבירה.ויבואו השוטרים לאוסרו בשלשלאות ברזל ובמרכבה שחורה סגורה, כנהוג לעשות למורדים במלכות.

ויאמר הרבי לחסידיו עושי דברו כי בשמחה יהיו בעדרו, כי השמחה תבטל את כל הצרות.הרבי יצא עם השוטרים, ואת מאמר הרבי קיימו החסידים וקיבלו עליהם התוועדות בכל יום לעשות.

ויובילוהו השוטרים דחופים בדבר המלך, ביום השישי הגיעו לאמצע הדרך קרבה השבת, ועדין רחוק מלהגיע.ויאמר הרבי לשוטרים כי יאותו לעצור את המרכבה.

ויענו השוטרים את הרבי לאמר: הפקודות תיתן לנו?! וימאנו לעצור, וימשיכו בדרכם.לא ארכה הנסיעה ואופן העגלה נשבר וישימו חדש במקומו וכבר חשבו להמשיך, אז נפל הסוס ומת.וידעו השוטרים כי איש אלוקים ביניהם ויראו מאוד, כי נפל פחדו עליהם.

ובבואם לפני השרים דיברו טוב עליו, ויזהירום.ויבוא שר גדול לבית האסורים לראות היעמדו דברי השוטרים או לא.

פרק ג'

והרבי ידע את כל הנעשה סביבו, וגם את מצבו אשר זוממים עליו להשמידו.ועל כן התפלל ויבקש מאת ה'.גם בגשמיות עשה זאת ויבקש מהשר אשר אוכל כשר ינתן לו והדרך להביא לו, ע"י ר' ישראל קוזיק, גיסו שנמצא בפטרבורג.

ואת מאמר הרבי קיים השר ולרבי לאוכל כשר דאג, את ר' ישראל קוזיק ברחוב פגש, ופתק בתוך אבטיח מסרו לו, אשר בו נכתב"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".ולחסידיו היתה אורה ושמחה כי נתבשרו שהרבי חי ב"ה ויש תקווה.

ויאמר לרבי מרדכי מלעפלי, כי יש צורך בבית הסוהר בשביל יהודי, לאוכל כשר ובוודאי שבשמו אף אחד לא נקב.

וידע ר' מרדכי כי המרקחת עבור הרבי בוודאי, אך רצה להיות בטוח, ועל כן הכין הוא מרקחת ובתחתחית הצלחת שם פתק קטן ובו נכתב: רצינו לדעת מי אוכל זו המרקחת? מה שמו? היכן הוא נמצא? ויחתום על הפתק.והחוקר לקח המרקחת לרבי.

פרק ד'

ויובא הרבי לחקירה עם הקיסר והשופטים, וימאר הקיסר אל הרבי: מה האשמה הזאת שהואשמת?! ויען הרבי ויאמר? אם נא מצאתי חן בעינך אדוני הקיסר ואם האמן תאמין לי, שקר ועלילה העלילו עלי האנשים הנ"ל, איניני מורד ואינני ממריד, אלא להיפך את חסידי אני מלמד להיות נאמנים למלכות, כנאמר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, ומאסרי מנעני מלהמשיך במעשי-ואין הצר שווה בנזק המלך.

ואת אשר אמרו כי שולח אני כסף לאוייב שקר דיברו, וגם על שאר דברים שהעלילו, הלוא תשובתי הועברה בכתב, ואין שווה להניח למתנגדים לעשות כמעשה המן.

וירא הקיסר כי אנשים רעים המתנגדים ויצו להוציא את הרבי לחופשי, והרבי קיבל את ההודעה באומרו הפס' בתהילים: פרק נ"ה: "פדה בשלום נפשי".

והחסידים אשר בפטרבורג נקהלו בי"ט בכסלו ועשו אותו יום משתה והתוועדות בכל מקום אשר דת הקיסר מגיע, יום משתה והתוועדות לחסידים.