…אינני יודע איזה “אותיות” עוד אמציא כדי להסביר לכל אחד ואחד מהם אשר האמור במשנה “אֲנִי לֹא נִבְרֵאתִי אֶלָּא *לְשַׁמֵּשׁ* אֶת קוֹנִי”, אין הכוונה דוקא בענינים [נפלאים] ה”מבהילים את הרעיון” וכדומה, וכדוגמת כהן גדול [העובד בבית המקדש] בשמונה בגדי זהב וכו’,
אלא אמיתית הכוונה היא לכל אחד ואחד מאתנו בחיי היום יום, ודוקא בענינים הנקראים בלשון העולם “ענינים אפורים” שהאדם דש בעקביו,
ובהנוגע למורים-ות… הכוונה [“לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי”] היא ממש כפשוטה – פרטים הפעוטים בסדרי יום יום, אשר מפרטים אלו אם מסודרים כדרוש, יתכונן דור ישרים יבורך דור הגאולה שילכו עמהם לקבל פני משיח צדקנו ובאמירה “רְאוּ גִּדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתִּי”!…
המחכה לבשורות טובות בכל הנ״ל ומברכו שימשיכו את ההצלחה בפועל ממש.
_מקור: אגרות קודש ח”י ע’ שנב_ • *מוגש ע”י מכון ‘אור החסידות’* • העתקת המכתב באישור מהוצאת ספרים קה”ת
