למלא את מצברי השמחה

סוכות ושמחת-תורה מחייבים ליטול פסק-זמן מהדאגות היומיומיות כדי להתרכז בשמחת החג. בספרי החסידות נאמר, שכל הדברים שאנו מנסים להשיג בראש-השנה וביום-הכיפורים על-ידי בכי ותפילה, בכוחנו להשיגם בחג-הסוכות ובשמחת-תורה על-ידי שמחה וריקודים.

נאמר עוד: "שמחה ממתקת דינים". לאמור, השמחה עצמה יכולה להסיר גזרות ולהמתיק את הדין. המציאות הקשה אינו אמורה אפוא להשבית את שמחת החג, אלא בדיוק להפך – זה הזמן לבטל את הגזרות והייסורים על-ידי שפע של שמחה והתעלות הרוח. ככל שאנו שמחים יותר בשמחת החג, אנו מבטיחים לעצמנו שנה שמחה וטובה יותר.

שמחה בפקודה

רבים מתקשים לעכל את הציווי לשמוח. או שיש שמחה בלב, ואז אין צורך בציווי, או שאין שמחה בלב, ואז הציווי אינו יכול ליצור אותה יש מאין. אותה שאלה אפשר לשאול גם על הציוויים: "ואהבת את ה' אלוקיך" או "ואהבת לרעך כמוך". איך אפשר לצוות על אהבה – או שאוהבים או שאין אהבה בלב.

אבל התורה בכל-זאת מצווה גם לשמוח וגם לאהוב, ומכאן שהדברים הללו נתונים בשליטתו של האדם. יש דרכים שעל-ידן אפשר לעורר רגשות, והאדם נדרש להשתמש בדרכים הללו כדי למלא את לבו אהבת ה', אהבת ישראל וגם שמחה.

שתי דרכים עיקריות מאפשרות לנו לעורר שמחה בלב – אחת מהראש והשנייה מהרגליים. מהראש – על-ידי מחשבה והתבוננות בדברים המעוררים שמחה. מהרגליים – על-ידי ריקודים וביטויי שמחה. כשאדם מתחיל לשמוח, אפילו מתוך אילוץ-מה, בסופו של דבר הוא נסחף ומתחיל לשמוח באמת.

ברור שבין שתי הדרכים, הדרך השלמה יותר היא לעורר שמחה אמיתית ופנימית בלב על-ידי התבוננות מתאימה. כשיהודי מתבונן במשמעות היותו יהודי, בגודל הזכות שניתנה לו להיות בן לעם-ישראל, באהבה שהקב"ה אוהב כל יהודי ובהשגחה העליונה המלווה אותו בכל צעדיו – אלה 'חומרים' שמהם אפשר להפיק שמחה גדולה ואמיתית.

השמחה היא כוח

כשיהודי שמח, הוא מבטא בכך את ביטחונו בה'. שמחה גם בנסיבות מעוררות דאגה מוכיחה שהאדם שם את מבטחו בקב"ה ואינו חושש משום דבר, מתוך אמונה שלמה שהכול יהיה לטובה. עצם השמחה והביטחון בה' יש בהם להשפיע על המציאות, שהדברים הרעים אכן ייעלמו ויתגלה הטוב.

שמחה וביטחון אינם סתירה לראייה ריאלית ולפעילות המתבקשת נוכח הנסיבות. מכיוון שיהודי יודע שהקב"ה רוצה כי יפעל בדרכי הטבע – הוא פועל ועושה הכול כדי להתמודד בדרכים טבעיות עם הדברים השליליים. אך לאחר שהוא עושה את כל התלוי בו, הוא בוטח בקב"ה שיעשה את חלקו ויכתיר את פעילותו של האדם בהצלחה.

בימים האלה של חג-הסוכות ושמחת-תורה עלינו לטעון את המצברים הפנימיים שלנו בשפע של שמחה. שמחה שתגבר על הדאגות והחששות, שמחה שתפיח עידוד בלבבות, שמחה שתעניק את הכוח לפעול ולעשות בימים ה'אפורים' של השנה. ואולי עצם השמחה תהפוך את הרע לטוב, ולא יהיה עוד צורך במאבקים לא-נעימים.

בימי החג הזה עלינו להתמלא אמונה וביטחון, כי הקב"ה לא יניח לעמו האהוב, השמח כל-כך במצוותיו ובתורתו, להוסיף לדשדש בביצה המדממת שאנו מתבוססים בה כשלוש שנים. מותר לנו לקוות כי ייתן בלב הקברניטים ומקבלי ההחלטות את התבונה והעוז לשים קץ לזילות הנוראה של דם יהודי ולהמשך הטרור הרצחני. והרי ל'עוז' הזה כולנו מצפים, עוז אמיתי, עוז של תורה – "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".

הבה נשמח בשמחת התורה, וה' יעזור שתהיה בליבנו שמחה כל השנה!

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות