יופייה של אמונה פשוטה

קיבלתי את מכתבך בתשובה למכתבי, בו נגעתי בנושא של האמונה הפשוטה.

אתה מתייחס למה שנראה לך סתירה ליופי של אמונה "פשוטה" – העובדה שהמורכבות והריבוי בטבע, ובמיוחד בעולם הצומח והחי, דווקא מוסיפים ליופי של הדברים ולא גורעים ממנו, ואתה תוהה אם הדבר לא עשוי להיות נכון גם לגבי האמונה.

לוויכוח היה אולי מקום אילו היינו מדברים על ה"שטחי", ולא על ההיבט הפנימי ביותר והעצמי של הדברים. למעשה, ההשוואה אל הטבע רק מאשרת את מה שכתבתי לך במכתבי הקודם…

שכן, אין צורך לומר שלא התכוונתי לכך שאדם, ובמיוחד יהודי, צריך להיות שבע רצון מהאמונה לבדה, או שהדת שלנו היא עניין פשוט. כפי שאתה יודע, התורה מכילה 613 ציוויים שונים ונבדלים, שכל אחד מהם מבטא היבטים רבים, והקב"ה מצפה מכל יהודי ויהודיה להרהר בהם בחיי היומיום שלהם בהתאם לנסיבות האינדיבידואליות. זה תורם כמובן למגוון של חוויות ומצוות דתיות עבור כל היהודים, עד למיטב היכולת שלהם – כפי שחז"ל קבעו: "עשיר שהביא קרבן עני, לא יצא ידי חובתו" (מסכת נגעים בסופה). כלל זה מתייחס, כמובן, לתחום הרוחני באותה מידה שהוא מתייחס לתחום החומרי. עם זאת, כל המעשים והחוויות הדתיות, על כל המגוון שלהם, צריכים להיות מבוססים על אותה אמונה בסיסית בקב"ה וחדורים בה, אמונה פשוטה ומוחלטת.

ההשוואה אל הטבע נמצאת בעובדה שלמרות כל המורכבות והריבוי של חיי הצומח ומין החי, המרכיבים הבסיסיים והסופיים שלהם הם תאים בודדים (למרות שהתא עצמו מורכב ממגוון של תאים שהמדע בכלל לא פתר אותם בצורה מלאה). רק כאשר התאים הבסיסיים הללו מתנהגים כפי שהם תוכננו, בתפקודים הפשוטים של הגדילה, החלוקה והריבוי שלהם, ללא התערבות מצד גורמים זרים, רק אז האורגניזם נהיה מורגל כראוי והוא מסוגל לבצע את תפקידיו המדהימים.